רוכשי שתי דירות התקשרו בהסכם ביוני 2016 עם חברת "יובל בנייה ונכסים" לרכישת שתי דירות שנבנו במסגרת פרויקט תמ"א 38 ברמת השרון ברחוב יסוד המעלה. תאריך המסירה על פי ההסכם היה ספטמבר 2017, אך בסוף שנת 2016 נכנסה החברה להקפאת הליכים. החברה היזמית "א.א. בנין עדי עד השקעות נדלן ויזמות בע"מ", רכשה את זכויותיה של חברת "יובל בנייה ונכסים" תוך שהיא מתחייבת למסור את הדירות לפי לוח הזמנים שהוסכם עליו בהסכם, אך בפועל מסרה את הדירות רק בשנת 2021, באיחור של 3.5 שנים מהמועד שהתחייבו עליו. הרוכשים של שתי הדירות הגישו תביעה כנגד "א.א. בנין עדי עד השקעות נדלן ויזמות בע"מ וביקשו פיצוי. בתביעה טענו כי החברה בנתה קומה נוספת בבניין כדי להגדיל את הכנסותיה, מה שגרם לאיחור גדול במסירת הדירות שלהם. החברה הנתבעת טענה כי עיכוב נגרם בשל עניינים שאינם תלויים בה. לטענתה היא גילתה את מצבו הקשה של רק כאשר החלו בעבודות בפועל. נגרמו עיכובים של חברת החשמל ושל תאגיד המים, כמו כן סבל הפרויקט ממחזור של פועלים בתקופת הקורונה. בנוסף טענה הנתבעת כי נגרם עיכוב בשל שינויים שביקשו התובעים עצמם בדירות. השופטת, אפרת בוסני, ציינה כי היזמית לא הצליחה להוכיח כי האיחור במסירת הדירות נגרם בסיבות שאינן בשליטתה. השופטת גם הוסיפה שלא קשר בין מצב הפרויקט לבין האיחור במסירה. לגבי האיחור של עבודות החשמל והמים, הנתבעת צריכה למצות את זכויותיה מול רשויות אלה. כמו כן, קבעה השופטת לגבי שינויים שביקשו התובעים, שהיה על החברה הנתבעת לקבוע יחד עם הרוכשים, מועד חדש למסירת הדירה. לבסוף קבעה השופטת כי הנתבעת תשלם לכל רוכש דירה מהתובעים, 238,715 ₪ (כאשר 85,000 מהם כבר שולמו) וכן 40,000 עבור שכ"ט לעורכי דין ואגרה.
|