רחל שלום,
אכן התנגדות מחמת גיל או מצב בריאותי הכרוך בקושי להתמודד עם תקופת הבניה היא הקשה מכולן, מבחינה רגשית.
אני מאוד מבין לליבך וגם בפרויקטים אותם אני מלווה כעורך דין מטעם הדיירים, לא פעם קיים דייר מבוגר שכל מבוקשו הוא לסיים את חייו בשקט ובכבוד מבלי ש"ייכפו" עליו את התקופה הקשה הכרוכה בפרויקטים מהסוג הנ"ל.
עם זאת, חשוב לזכור שמהות התמ"א נולדה מתוך הרצון להביא לחיזוק מבנים שעלולים לקרוס על יושביהם בקרות רעידת אדמה ממשית.
המגורים בבית משותף, זכויותיהם מוגבלות יותר משל אלו הגרים בבית פרטי בכך שהחלטות מסויימות עלולות "להיכפות" על הסרבן, בשל רצון הרוב ון הצד השני להחלטות אחרות הדייר צריך רוב כדי להביא למימושן.
כך גם בתמ"א 38, החוק מבקש לעגן את החשיבות בחיזוק מבנים (וגם תוספת הממ"ד בעלת ערך בימינו) ולמנוע מצב שסרבן או מיעוט המסרב יכפה את רצונו על הרוב אשר מבקש לשפר את עמידות המבנה.
נכון שנכנסים פה שיקולים כמו יזמים שרוצים להרוויח ודיירים שמאוד רוצים מעלית ומרפסת, ועוד שיקולים שהם זרים לעניין החיזוק עצמו, אבל בשל שיקולים אלו הרבה בניינים אכן מתחזקים (ואם לא היה תמריץ כלכלי בתמ"א לא היינו רואים כמעט פרויקטים שיוצאים לדרך).
הפסיקה הידועה לי, במקרים דומים לשלך לא קיבלה התנגדות מהטעמים שפירטת. אבל כמובן שאין בכך בהכרח להשליך על המקרה הספציפי שלכם.
רחל יקירתי,
אני מאוד מבין את המצב אבל אין לי בשורה משמחת לתת כאן (על בסיס הנתונים שהעלית), אם תרצי את מוזמנת להתקשר להתייעץ טלפונית, ואולי נוכל לחשוב יחד על פתרון יצירתי שיפחית את הפגיעה בהורייך למינימום האפשרי.
מאחל לך ולהורייך בריאות טובה ואריכות ימים, |