החוק מאפשר לפנות למפקח על רישום המקרקעין כשאר 2/3 מבעלי הדירות (ש2/3 מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם) חתמו על ההסכם וניתקבל אישור הועדה המקומית המאשר את הפרויקט בתנאים (החלטת ועדה).
המפקח מוסמך למנות גורם מקצועי שיחתום בשם הסרבן/נים, וזאת לאחר ששמע את טענותיהם.
אלא שפרוייקטים אשר יוצאים לדרך במצב בו אין הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות, מתקשים למצוא שותפים – יזמים ובנקים מממנים.
כעורך דין המייצג ומלווה דיירים בפרוייקטים רבים של תמ"א 38 למדתי לדעת כי הביטוי "לכל מטבע שני צדדים" מתאים במיוחד למקרים כאלה. מצד אחד – ישנו הרוב. בעלי הדירות המעוניינים לבצע את הפרוייקט, להשביח את דירתם הפרטית ואת הנכס המשותף ורואים לנגד עיניהם את התועלת לכולם. קל להבין את הכעס והתרעומת שלהם כלפי מי שמונע בעדם לממש את הרצון הזה.
מצד שני – המיעוט, פעמים רבות מדובר בשכן אחד בלבד, שנקלע ל"עליהום" ואווירה עויינת ממש בתוך ביתו. במקרים רבים הסרבן מגיע אלי על מנת לקבל סיוע ויעוץ משפטי כיצד להתמודד עם המצב המאוד לא סימפטי הזה.
|