|
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב הוציאה היתר לפרויקט של תמ"א 38 בתל אביב במסלול של חיזוק לשני בניינים הנמצאים ברחוב נתן אלתרמן. בעלי שתי דירות בקומת הראשונה של אחד הבניינים, הגישו בשנת 2015 עתירה כנגד הוועדה המקומית, כנגד החברות היזמיות וכנגד יתר בעלי הדירות והעו"ד המייצג אותם. בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד עמי ורוד, טענו העותרים כי הם לא היו מודעים לשינוי בתוכנית, שלא הם לא הסכימו אף פעם, לפיו יוקמו מכפילי חנייה מתחת לדירותיהם, ואשר יגרמו להם מטרד קשה וכן יגרום לירידת ערך הדירות שלהם. הוועדה המקומית טענה, באמצעות, עו"ד לירון שחר, כי היא אישרה את ההיתר מתוך הבנה שכל בעלי הדירות הסכימו לשינוי, מאחר והבקשה הוגשה על ידי העו"ד המייצג את כלל בעלי הדירות. טענת כלל המשיבים הייתה שהעותרים לא ווידאו שהבקשה תואמת את התוכנית להם הם כבר הסכימו וכן כי המתקן של מכפילי החנייה אינו רועש ולא אמור להפריע ושזהו הפתרון היחידי החוקי לביצוע הפרויקט של תמ"א 38. השופטת צילה צפת, המשמשת סגנית נשיא של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, קיבלה את העתירה שהגישו בעלי שתי הדירות מהרומה הראשונה וקבעה שהפתרון של מכפילי החנייה, יפגעו קשות בזכות הקניין כמו גם באיכות החיים שלהם וכן בערך הדירות שלהם, מאחר ובפעולתם הם יתרוממו מולם ויגרמו להם מטרד מתמשך. השופטת צפת קבעה כי אין להאשים את העותרים על כך שלא ידעו לקרוא את התוכניות ומתחה ביקורת על העו"ד אשר הגיש את הבקשה מבלי ליידע אותם על משמעויות השינוי. לפיכך, ביטלה השופטת את ההיתר שהוצא לתוכנית החנייה כאשר הוועדה המקומית תצטרך לדון בנושא זה שנית. השופטת חייבה את הוועדה, את העורך הדין ואת היזמים, לשלם לעותרים שכר טרחה של העורך דין וכן הוצאות בסך של 50 אלף שקלים.
|