בעלי דירות התארגנו לביצוע פרויקט של תמ"א 38 בחיפה ובחודש יוני 2020 הם התקשרו עם יזם שיבצע את הפרויקט של תמ"א 38 במסלול של הריסה ובנייה מחדש. מחסן שגודלו 138 מ"ר רשום על שמו של הקבלן ועל שם בעלת הקרקע המקורית של הבניין. בתקנון הבית נקבע כי זכויות הבנייה שאינן מנוצלות שייכות ליחידה זו של המחסן. הקונה שרכש את חציה של היחידה ביחד עם הקבלן טענו שזכויות הבנייה מכוח תמ"א 38 אינן יכולות לעבור ליזם כי הן שייכות להם. בעלי הדירות האחרים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובה טענו כי כמעט כל זכויות הבנייה נוצלו לצורך בניית הבניין ולא נותרו זכויות למעט אלה המגיעות מכוח תמ"א 38. עוד טענו כי הוראות התקנון ובכלל זה זכויות הבנייה בתקנון לא נוגעות לזכויות מכוח תמ"א 38 שמטרתה היא חיזוק הבניין כולו ולא מתייחסת ליחידה מסוימת, וכן הוסיפו וטענו כי כאשר ערכו את התקנון, תמ"א 38 כלל לא הייתה קיימת עדיין. בעלי הזכויות ביחידה טענו מנגד כי בעלי הדירות היו מודעים לכך שזכויות הבנייה העתידיות, ובכלל זה זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38 שייכות למחסן, ואינן רכוש משותף וכי מחירי הדירות היו נמוכים בשל כך ממחירי השוק. שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, עפרה אטיאס, קיבלה את הבקשה זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38 שייכות לכלל בעלי הדירות תוך שהיא מבהירה כי זכויות אלה היא הטבה כלכלית הניתנת לכל בעלי הדירות על מנת להמריצם לחיזוק הדירות שלהם. מניעת היכולת של בלי הדירה לנצל את זכויות הבנייה יכולות לסכל את מטרת תמ"א 38 כי לא יהיה ניתן לשלם ליזם כדי שיבצע את החיזוק.
|