ארבעה בעלי דירות תבעו את שני בעלי הדירות האחרות בבניין בו יש 6 דירות ואשר לפני כ-10 שנים החלו לקדם פרויקט של תמ"א 38 ברמת גן לחיזוק הבניין ותוספת דירות. על פי ההסכם שעליו חתמה נציגות הבניין, כל אחת מהדירות אמורה לקבל תוספת של ממ"ד ושל מחסן וזאת בנוסף לחיזוק ושיפוץ הבניין תוך הוספת מעלית. התובעים טענו כי הבניין אינו עומד בתקן לעמידה בפני רעידות אדמה, הוא ישן והתשתיות בו מתפוררות, אין בו מעלית ואין בדירות ממ"דים. התובעים טוענים כי ביצוע הפרויקט של תמ"א 38 יעלה באופן משמעותי את ערך הדירות של הנתבעים, אך אלה מסרבים לתת את הסכמתם לפרויקט מכיוון שהם רוצים לבצע פרויקט של תמ"א 38 במסלול של הריסת הבניין ובנייתו מחדש, מה שאינו ישים לטענת התובעים. מנגד, טענו הנתבעים, כי ההסכם נחתם לפני כעשור, ולא התקיימו התנאים המתלים ולפיכך אין ההסכם בתוקף, מה עוד שאין בו חתימות של חלק מהנתבעים. בנוסף טענו הנתבעים כי ערך הדירות בקומה ראשונה הוא כיום גבוה יותר מאלה הנמצאות בקומות הנוספות מכיוון שאין מעלית בבניין, ולכן אין שוויון בתמורות. ביצוע הפרויקט יעלה את שווי הדירות העליונות יעלה יותר מאשר הדירות הנמוכות, תוך שהם מסתמכים בטענה זו על הערכת שמאי מטעם בית המשפט. בוועדה המקומית של עיריית רמת גן אישרה את הבקשה להיתר בשנת 2019. המפקחת על רישום המקרקעין, אביטל שרייבר, קיבלה את התביעה והדגישה כי מטרת ביצוע הפרויקט של תמ"א 38 הוא חיזוקו של הבניין ואילו ההיבטים הכלכליים הם רק תוצרי לוואי של מטרה זו ואין חובה שיהיה איזון כלכלי בין בעלי הדירות בבניין.
|