פרויקט של תמ"א 38 ברמת השרון יצא לדרך בשנת 2011 כאשר חברת אוניל בנייה וחברת תמוז 38 חתמו על הסכם עם בעלי הדירות של בניינים בני 3 קומות לבצע פרויקט תמ"א 38 במסלול של עיבוי וחיזוק המבנה (תמ"א 38/1). על פי ההסכם נקבע כי יתווספו עוד 6 דירות דופלקס בשתי קומות. העבודות החלו בחודש אוגוסט 2013 כאשר החברות המבצעות התחייבו לסיים אותן לאחר 18 חודשים בחודש פברואר 2015, אך בתאריך זה לא התקבל עדיין טופס 4 וגם העובדות לא הסתיימו בחניון, התקנת המעליות לא הושלמה והן לא פעלו, לא בוצעה התקנת התאורה בשטחים ציבוריים וגם הגינה לא טופלה. הפרויקט הסתיים רק לאחר 14 חודשים והליך המסירה הסתיים בעיכוב של 19 חודשים. בעלי הדירות פנו בתביעה לפצות אותם כפי שמצוין בהסכם, בפיצוי של 150 שקלים לכל יום איחור, כך שהפיצוי שהם דרשו עמד על 85,000 שקלים לכל דירה ובנוסף לכך, פיצוי על עוגמת הנפש בסך של 1.59 מיליון שקלים לכל בעלי הדירות, על כך שהמשיכו לגור באתר בנייה, וכן על אובדן ימי עבודה ותשלום למפקח שהם שכרו. בעלי הדירות טענו בתביעה כי הם נדרשו לחתום, במעמד המסירה, על כתב ויתור לגבי תביעות. שישה בעלי דירות אכן חתמו על הויתור שנדרשו, אך טענו בבית המשפט כי החתימה נעשתה תוך ניצול המצוקה שלהם. בכתב ההגנה ביקשו הנתבעים להטיל את האשמה על המפקח שנשכר על ידי בעלי הדירות וטענו שהוא גרם לעיכובים. כמו כן ציינו הנתבעים שני גורמים נוספים לעיכוב, האחד הוא מבצע צוק איתן והשני הוא שינוי של מכון התקנים בדרישותיו לגבי המעלית. השופט עדי הדר לא קיבל את טענות הנתבעים כנגד המפקח וקבע כי 11 בעלי דירות יקבלו פיצוי של 102,000 שקלים ובעלי 7 דירות בפיצוי של 90,000 שקלים וכן ישלמו הנתבעים שכר של 35,000 למפקח. עורכי הדין טל אבנרי ועומר אבניר, אשר ייצגו את בעלי הדירות טענו כי המשך מגורים בתוך אתר בנייה מסכן את הדיירים ובית המשפט עשה צדק עמם.
|