בפרויקט של פינוי בינוי, כולל כאלה משבוצעים במסגרת תמ"א 38, משביחים את הבניין כאשר כל אחד מבעלי הדירות נהנה מהשבחת דירתו וגם הקבלן המבצע נהנה מדירות שנוספו אותן הוא יכול למכור. לדוגמא, הפרויקט הראשון בארץ היה פינוי בינוי בקריית אונו שכינויו הוא "אונו הירוקה" אותו ביצעה חברת מצלאווי, יצא לדרך בשנת 2001 ונמשך 14 שנים עד לסיום אכלוסו בשנת 2015. במסגרת הפרויקט הזה של פינוי בינוי בקריית אונו נהרסו 170 דירות ישנות ששטחן היה בין 40 מ"ר ל-60 מ"ר. במקום הדירות שנהרסו, נבנו 11 מגדלי מגורים שבהם 513 דירות שבהם יש, בין השאר, חניון תת-קרקעי, גינה ציבורית וגן ילדים. שטח הדירות הממוצע שקיבלו בעלי הדירות הישנות הוא 110 מ"ר ויש בהן 4 חדרים (כולל ממ"ד). בשנת 2002 נוסף לחוק תכנון ובנייה סעיף שעל פיו ממשלת ישראל יכולה להכריז על אזור מסוים כמתחם של פינוי בינוי. המטרה בהכרה כזאת של הממשלה, נועדה לאפשר התחדשות עירונית שבה משפרים את פני העיר תוך שימוש יעיל של הקרקעות על ידי הגדלת הצפיפות בהן. בעלי הדירות נהנים מדירות חדשות וגדולות יותר. ישנם שני מסלולים להכרזה על מתחם פינוי בינוי. מסלול אחד מקודם על ידי הרשויות המקומיות ביחד עם משרד השיכון והבינוי, כאשר ועדה בודקת את המתחמים וממליצה אילו מהם יש להגדיר כמתחם פינוי בינוי, כאשר המימוש במסלול הזה הוא בידי בעלי הדירות ובידי היזם המבצע את הפרויקט של פינוי בינוי. את המסלול השני לביצוע פינוי-בינוי, מקדם יזם פרטי והוא ממליץ לוועדה על מתחם מתאים לביצוע פינוי-בינוי. התנאי למסלול השני הוא שבמתחם שמספר יחידות דיור בו לא יהיה קטן מ-24.
|