התחדשת עירונית בתל אביב למשל, כמו גם בערים ותיקות אחרות בארץ, מאפשרת מימוש זכויות נדל"ן ויצירת היצע של דירות שחסרות בשוק. אך קיים חשש שהתחדשות עירונית תגרום לנהירה של אנשים מן המעמד הבינוני-גבוה לאזורים שבהם יש אוכלוסיות מוחלשות ודחיקת רגליהם של האחרונים אל מחוץ לשכונות. בעיר תל אביב התופעה מוכרת מהשכונות הדרומיות שלה, למשל שכונת פלורנטין או שכונת שפירא עוד קודם לתקופה שהחלו להתבצע פרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב או פינוי בינוי. גם שכונת התקווה ושכונת כפר שלם מתחילות לעבור תהליך דומה של הגעת אוכלוסייה מבוססת יותר כמה גם באזור של יפו העתיקה, שוק הפשפשים, עג'מי והמושבה האמריקאית-גרמנית בצפון יפו ושכונת עג'מי בדרום יפו, וכן שכונת נווה צדק ושכונת פלורנטין. בשכונת יד אליהו התהליך כבר קורה. יש את הצד החיובי של תהליך כזה ששכונות אשר נחשבו חלשות, הופכות להיות מבוקשות שמזמינות אוכלוסייה חזקה וגם מחירי הנדל"ן מגיבים בעליית מחירים. יחד עם זאת, אוכלוסייה וותיקה לא יכולה כבר לרכוש דירות לצאצאים שלהם ולכן תושבי יפו הוותיקים נאלצים לחפש דירות במקומות אחרים כמו העיר רמלה או לוד. יתר על כן, בתים שעברו התחדשות עירונית ביפו הופכים להיות יקרים לתחזוקה עבור הדיירים הוותיקים עצמם. אך התהליך הזה לא מתרחש רק באזור תל אביב, בעיר ירושלים רואים את זה בשכונות מוסררה, נחלאות וכן בשכונת המושבה הגרמנית. המלצתו של ישעיהו (שי) גבור, מבעלי משרד עורכי דין גיבור, היא שבכל שכונה בה מתוכננת כניסה של אוכלוסייה חזקה יותר, העירייה כמו גם היזמים ישתפו את התושבים בתהליך קבלת ההחלטות ובתכנון עתיד השכונה כדי שתהיה קרקע פורייה לשילוב בין האוכלוסייה הוותיקה והחדשה ליציקת קהילה מאוזנת הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה החברתית.
|