בעלי דירות יכלו במשך שנים לעכב פרויקטים של התחדשות עירונית על ידי סירוב לבצע אותם בבניין בו יש להם דירה, ולעיתים אף להביא לכישלון הפרויקט, וזאת מכיוון שנדרש כי כך בעלי הדירות צריכים לתת את הסכמתם. בשנת 2006 חוקק חוק פינוי-בינוי שעל פיו נדרשת הסכמה של רוב מיוחס של 80 אחוזים מבעלי הדירות כדי שאפשר יהיה לקדם את הפרויקט. קיימים מספר תנאים שבהן ניתן לסרב לפרויקט של פינוי בינוי. אם למשך העסקה לא כדאית, או אם לא הוצע לבעל דירה מגורים חלופיים בתקופת בניית הבית החדש, או שלא הוצעו בטוחות הולמות, כן גם סיבות אישיות של דייר סרבן. אך אם סירוב של בעל דירה לתת את הסכמתו לביצוע פרויקט של פינוי-בינוי לא נמנה על הסיבות שהחוק הגדיר, אז סירובו מוגדר כלא סביר ובעלי הדירות האחרים יכולים לתבוע אותו על נזק כלכלי שהוא גורם להם, בשל הכשלת העסקה. לאחרונה אושר תיקון לחוק זה הנותן אפשרות למכור את הדירה באמצעותו של כונס לדירה. התיקון המוזכר, מתייחס גם לבעלי הדירות הקשישים ומאפשר פתרונות לאוכלוסיה זאת. עד לתיקון זה האמצעי היחידי שעמד לרשות בעלי הדירות האחרים היה תביעה נזיקית אשר מתנהלת לאורך תקופה ארוכה ועלולה להכשיל את הפרויקט, כך מציין הראל פרץ, מנהל מחלקת התחדשות עירונית בקבוצת גבאי. לדברי פרץ, החוק שנועד לאפשר זירוז הטיפול בבעלי הדירות הסרבנים, עלול לפעול בכיוון ההפוך כי הסנקציות מוסיפות סיבוכיות לתהליך בשל תוספת ביורוקרטיה הנובעת מההפרדה בין האוכלוסיות השונות בפרויקט מה שיותר קושי במשא ומתן עם בעלי הדירות.
|