יזם פנה בתחילת שנת 2011 ביקש לבצע פרויקט של תמ"א 38 במסלול של הריסה ובנייה מחדד במבנה הנמצא במתחם הכרמל של חיפה, אשר מיועד לשימור. ועדת השימור של חיפה דנה בבקשתו והחליטה לאשר את התוכנית שהגיש היזם והוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתנה את ההיתר. במהלך שלוש השנים שלאחר האישור חזרה בה וועדת השימור מהסכמתה וכך התנהל תהליך של אישור נוסף ושוב ביטול. וועדת הערר מינתה מומחה מטעמה בתחילת 2015 והיא אישרה בספטמבר 2016 את המלצות המומחה ואישרה את היתר ההריסה והבנייה. המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל יחד עם שכנים עתרו כנגד ההחלטה עקב פגמים שנפלו בה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי אישורה של ועדת הערר המחוזית לביצוע הפרויקט של תמ"א 38 נעשה באופן שרירותי ושהאישור התקבל על סמך חוות דעת מוטעית. סגן נשיא בית המשפט המחוזי, אברהם אליקים, בחן את התנהלות ועדת הערר וציין כי לפי הוראות תמ"א 38, היא היתה צריכה לבחון לעומק שלושה היבטים, האם המבנה מיועד לשימור, ומהי חשיבותו ההיסטורית והאדריכלית והאם החשיבות הזאת מונעת את הריסתו. השופט אליקים קבע כי וועדת הערר לא בחנה את חוות הדעת של מהנדס העיר, של ועדת השימור ושל האדריכלים מטעם העותרים וכן מטעם היזם עצמו, אשר קבעו כי המבנה מיועד לשימור. יתר על כן, הועדה אף לא יידעה את האדריכל כי עליו לבדוק את ערכו האדריכלי של המבנה ומשום כך, חוות הדעת שלו, לא התייחסה כלל להיבט זה. השופט אליקים הורה על ביטול ההחלטה של ועדת הערר והורה לה לדון מחדש בבקשה בהתאם להוראות תמ"א 38 ולפי כללי המינהל התקין.
|