יזמית חתמה עם בעלי דירות בבניין בעיר חולון על הסכם לפיו יתבצע פרויקט של תמ"א 38 בבניין, כאשר לפי ההסכם, יורחבו הדירות על תוספת של מרפסת שמש. בספטמר 2014 הוגשה בקשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחולון להיתר בנייה, בקשה שמצאת כיום בהמתנה. בני זוג שהם בעלי דירה בבניין, מכרו את דירתם ואז הם ביקשו מהיזמית בחזרה את המקדמה ששילמו לה בסך של 2,500 שקלים, אך זו סירבה ונימקה את סירובה בכך שעל בעלי הדירה לפנות לרוכשים שהם אלה שייהנו מהפרויקט. בני הזוג בחרו בדרך אחרת והם הגישו תביעה כנגד היזמית, בבית המשפט לתביעות קטנות, בטענה שהיא הפרה את החוזה מכיוון שבבקשת היתר הבנייה צויין כי גודל המרפסת תהיה 8-9 מ"ר ולא 12 מ"ר. היזמית גם טענה כי על פי ההסכם שנחתם, מרגע הגשת היתר הבנייה, לא יהיו בעלי הדירות זכאים לקבל בחזרה את המקדמה שנתנו, והם גם אינם יכולים לבטל את ההסכם באופן חד צדדי. יתר על כן, סיכול החוזה מולם, טענה היזמית, עלול לעכב את הפרויקט מאחר ובני הזוג נמנים על הרוב הנדרש לשם הגשת הבקשה, השופט, משה תדמור-ברנשטיין, קבע כי בני הזוג השתמשו בגודל המרפסת כתירוץ לביטול החוזה, מכיוון שהם לא ייהנו ממנו בעתיד. התובע אף הודה כי אם בני הזוג היו נשארים לגור בדירה, השוני בגודל המרפסת לא היה משנה לו, ולכן הגדיר השופט את עמדת התובעים כדווקנית, שהיא חסרת תום לב. השופט ציין כי הקטנת גודל המרפסת, אושר על ידי בעלי הדירות בבניין, כולל התובעים. לפיכך קבע השופט כי היזמית לא הפרה את החוזה והתביעה נדחתה.
|