פסק דין של בית המשפט העליון קובע כי הדרישה מיזמים להפקיד לוועדה המקומית כתב שיפוי לשלם פיצויים בגין פגיעה במקרקעין אשר נגרמה כתוצאה של אישור תכנית בניה איננה חוקית, מכיוון שהחוק קובע כי הפיצוי מוטל על הוועדה המקומית, גם אם כאשר לא היא יזמה את תכנית הבניה או אפילו התנגדה לה. היטל ההשבחה הוא המקור ממנה יכולה הוועדה המקומית לממן פיצויים אלה. בית המשפט ביטל בכך את הנוהג מהנימוק של "עיקרון חוקיות המינהל" לפיו רשות מינהלית מחויבת לפעול רק בממסגרת הסמכות שהחוק הקנה לה. במשך השנים היה קיים נוהג לפיו חויב היזם, כמו כל גוף פרטי אחר, לשלם פיצויים כאשר הייתה פגיעה במקרקעין, והוא חויב, כתנאי לאישור תכנית הבנייה, להפקיד כתב שיפוי. פסק דין זה הוא המשכן של הפסיקות הקודמות, כאשר הבולט שבהן ביטל את הנוהג בעניין חתימתם של הסכמי הפיתוח בדירות יוקרה. קשה לדעת מה תהיינה ההשלכות של פסק דין זה עד אשר יידרש לכך המחוקק וסביר כי תוגש בקשה לדיון נוסף, אך עד אז צפויה תקופה של חוסר וודאות שאשר עלולה להשפיע על ההחלטות של הוועדות המקומיות בבואן לקדם תוכניות משמעותיות בשל החשש לעלות כספית גבוהה. השפעתו של פסק דין זה על תמ"א 38, תהיה מורגשת לאחר שהתיקון האחרון – תיקון 3א' – אשר אושר ועל פיו נקבע כי הרשויות המקומיות יוכלו לדרוש כתב שיפוי ממבקש היתר בניה על תוספות הבניה שניתנו מכוח תמ"א 38 אך פסק הדין האחרון מעלה חשש כי הרשויות המקומיות יעכבו פרויקטים של תמ"א 38 וזאת לאחר שגם הדרישה שלהם לאפשר גביית היטל השבחה - נדחתה.
|