בעניין זכויות הבנייה לפרויקטים של תמ"א 38 במסלול של הריסה ובנייה, ישנה עדיין אי וודאות בין הפרשנויות השונות. הפרשנות האחת מתייחסת לזכויות המבוססות על הבניין הישן והאחרת מתייחסת לזכויות התמ"א המבוססות על המבנה החדש. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה דחתה בקשה להריסת בית פרטי ולבניית בניין בן 5 קומות תחתיו בנימוק כי זכויות הבנייה שבתוכנית אותה הגישו, חרגו מהזכויות המגיעות לפי התמ"א לבית פרטי. במרץ 2015 עתרו היזמים לוועדת ערר מחוז המרכז על החלטת הוועדה המקומית, וזאת קיבלה את הערר בנימוק שכל עוד עומד המבנה הקיים בתנאי תמ"א 38, אין למנוע מהיזמים את התמריצים הכלכליים. הוועדה המקומית עתרה לבית המשפט בטענה כי החלטת וועדת הערר סותרת החלטות קודמות שלה עצמה ופוגעת בשיקול הדעת שהמחוקק נתן בידיה של הוועדה המקומית וביקשה לבטל את החלטתה של וועדת הערר או להחזיר את הדיון לוועדת הערר כדי לדון בשיטת חישוב הזכויות. שופט בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז- לוד, יעקב שיינמן, החליט כי יש להחזיר את הדיון לוועדת הערר כדי שזו תבחן שוב את חישוב זכויות הבנייה, בפרט כאשר גם העותרת וגם המשיבה הסכימו להחזרת הדיון כדי שוועדת הערר תדון בטענות הצדדים. השופט נימק את החלטתו בכך שוועדת הערר לא עסקה בעניין חישוב זכויות הבנייה לפני שנתנה את החלטתה.
|