מאמרים בנושא תמ"א 38

חברת הבנייה "משה בן דוד" ביצעה פרויקט של תמ"א 38 בחיפה. שכן הגר בסמיכות לבניין בו בוצע הפרויקט הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה תביעה כנגד חברת הבנייה. בתביעה נטען כי הרעש כתוצאה מעבודות הבנייה, החסימה של החנייה ושל הגינה ועוד, הם מטרד עבורו ודרש פיצוי.
בתביעה ציין התובע כי עבודות הבנייה של תמ"א 38 החלו בחודש יולי 2019 ובמהלכן הפעילה הנתבעת בקרבת חדר השינה שלו גנרטור, אשר גרם לרעש ולזיהום. בנוסף צוין בכתב התביעה כי במהלך העבודות גרמה הנתבעת להפרעות כמו חסימת הגישה אל החנייה ואל הגינה. כמו כן, כן בוצעו עבודות אשר יש בהן משום סכנה לדיירים ללא נקיטת אמצעי זהירות, כמו העמדת גדר שתחצוץ בין המקום בו נעשית העבודה לבין הדיירים. עוד נטען כי לא נבנה גגון, אשר יגן מפני נפילה של חומרי בנייה.
התובע טען כי ביצוע העבודות גרמו לו ולאשתו סבל בריאותי וסבל נפשי, עד כדי כך שנאלצו לעבור לדירה ששכרו במיוחד בעלות של מעל 4,000 שקלים בחודש, כדי לשהות שם בשעות שבהן התבצעו העבודות.
מנגד, טענה הנתבעת כי התובע החל להגיש התנגדויות לביצוע הפרויקט של תמ"א 38 כבר מהשלב של המהלכים הראשונים להוצאת ההיתר, התנגדויות אשר נדחו הן על ידי הועדה המקומית והן על ידי ועדת הערר. לאחר הדחייה של ההתנגדויות, החל התובע, לטענת הנתבעת, לפעול להגשת התביעה.
בנוגע לטענות התובע ציינה החברה הנתבעת כי העבודות במסגרת הפרויקט של תמ"א 38 מתבצעות על פי היתר ושהיא מקפידה על הוראות הדין של אמצעי הבטיחות, תוך שהיא מנסה להתחשב הן בדיירי הבניין בו נעשות העבודות והן בדיירים הגרים בשכנות לבניין זה. בנוגע לתלונה על הרעש, טענה הנתבעת שמדובר ברעש סביר לפעולות של עבודות בניין, ומקובל במקרים כאלה בעיקר כאשר מדובר בעבודה לחיזוק הבניין.
לעניין הטענה של התובע בנוגע לחסימת חנייה, הדגישה הנתבעת שאם החנו פועלים את רכבם בחנייה של בניינו, הרי זה נעשה בניגוד להוראות המפורשות של החברה הנתבעת, וייתכן כי היו אלה גורמים אחרים אשר עבדו באותו הפרויקט שהחנו את רכבם במקום.
הרשמת הבכירה של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, מיכל פרבר, דחתה את התביעה תוך שהיא מדגישה כי טענה על הפרעה לתובע ולאשתו צריכה להיות מוחשית, מהותית ולא קלת ערך או חולפת בכדי שהיא תגיע לכדי "מטרד ליחיד", כאשר בוחנים את הדברים במבחן הסבירות בהתחשב במקום ובזמן שהם נעשית ועל פי אמת מידה אובייקטיבית. הרווחה של הפרט לא יכולה להיות על חשבונם של התושבים ושל רווחת הציבור. הרשמת הדגישה כי פסיקה על פיצוי בכל מקרה שמתבצעות עבודות בנייה מהסוג הזה, תגרום לכך שלא ניתן יהיה לבנות, לשפר או לשפץ, מה שיביא לתוצאה לא רצויה ובלתי נסבלת.
הרשמת תהתה למה לא פנה התובע אל החברה הנתבעת בבקשה להסיר את חסימת הגישה אל הגינה, או חסימת כלי הרכב את הגישה לחנייה, מה שיכול היה להתבצע תוך מספר דקות.
עוד ציינה הרשמת כי לא נטען וגם לא הוכח כי הרעש שנגרם על ידי המדחס של החברה הנתבעת הוא אסור לפי התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש). בנוסף לכך קבעה הרשמת כי התובע לא הוכיח שהנתבעת גרמה בפעולותיה לסיכון, כאשר לא ברור לפי התמונות שהוצגו לגבי קרש הנמצא בגינתו של התובע, כי הוא היה שייך לנתבעת.
לפיכך דחה בית המשפט לתביעות קטנות את רוב הטענות תוך קביעה שחוסר הנוחות שנגרמה לתובע לא מצדיקה פיצוי, ולא ניתן צו להוצאות.

כתב: עו״ד רועי פריד

פסקי דין קשורים:

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.