מאמרים בנושא תמ"א 38

היזמית "קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים" הגישה בשנת 2014, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה תכנית לביצוע פרויקט של תמ"א 38. הוועדה החליטה לאשר את הבקשה באופן חלקי ולא לאשר בניית ממ"דים בשטח שביקשה החברה היזמית, וכך עשתה גם ועדת הערר של מחוז מרכז. ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי האישור של הוועדה המקומית לשטח ממ"דים של כ-6 עד 6.5 מ"ר עונה על הדרישות המינימליות של תקנות ההתגוננות האזרחית. כמו כן, קבעה כי אין לחרוג מקו הבניין של 2 מטרים לחזית הרחוב. ועדת הערר גם ציינה כי אישור החריגה שביקשה היזמית יעצים את השונות של הבניין שייבנה ביחס לסביבה שלו.  

היזמית עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד נגד החלטת ועדת הערר, וביקשה לאשר לה לבנות במסגרת הפרויקט של תמ"א 38 ברעננה ממ"דים של 9 מ"ר, תוך אישור של הקלה מקו הבניין וסטייה לרחוב לשם כך. בעתירה ציינה החברה היזמית כי האישור שניתן פוגע בזכויות שלה וכן פוגע בדיירים.

השופט שמואל בורנשטיין דחה את העתירה בנימוק שאין הוא מוצא הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטת ועדת הערר. בפתח דבריו ציין השופט בורנשטיין כי בית המשפט לא נוטה להתערב בשיקול הדעת של מוסדות התכנון, כל עוד לא נפל פגם לא סביר בהליך, כמו גם בשיקול הדעת שלהן. השופט גם ציין כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור, אשר מחליפה את שיקול הדעת של מוסדות התכנון, והיקפה של הביקורת השיפוטית על החלטות  הוועדות הינו מצומצם. תמ"א 38 מאפשרת לוועדות התכנון, ציין השופט, שיקול דעת נרחב בנוגע לאישור זכויות הבנייה וכן כיצד יש לממש אותן. 

לעניין העתירה שהוגשה, קבע השופט כי החלטת ועדת הערר היא "ראויה ומנומקת כדבעי" וכי שיקול אדריכלי-תכנוני הוא שהביא את הועדה לסרב לבקשת החברה היזמית לאשר את החריגה מקווי הבניין, והוועדה רשאית לשקול היבט כזה כאשר היא בודקת בקשה להיתר בנייה.

השופט ציין כי ועדת הערר אפשרה לעותרת לבנות ממ"דים אשר עומדים בדרישות הדין, ואפילו מעבר למינימום המתחייב במידה מסוימת. השופט דחה את הטענה של העותרת כי בפרויקטים של תמ"א 38, הסמכות לגבי ההחלטה גודל הממ"דים נתונה רק לפיקוד העורף, ורק "בהתקיים נסיבות חריגות ולפיהן אין אפשרות לבנות ממ"ד תקין". השופט בורנשטיין קבע כי גישה פרשנית זו העולה מדברי העותרים, לא מאפשרת לערוך איזון ראוי ומידתי שיביא בחשבון את האינטרסים השונים. הוא גם ציין כי העותרת לא הצליחה לסתור את טענת המשיבות כי פיקוד העורף מאשר בדרך של שגרה ממ"דים הקטנים מ-9 מ"ר.

השופט השתכנע שוועדת הערר מצאה את האיזון בין הצורך לאפשר חיזוק מבנים במסגרת תמ"א 38 שיעמדו בפני רעידות אדמה, לבין הרצון לשמור שהמבנה יתאים לסביבה על ידי שמירת קו הבניין.

השופט קבע כי העותרת תשלם למשיבות את הוצאות המשפט וכן שכר טרחה של עו"ד בסכום של 40 אלף שקלים.

עו"ד נתן שטיינברג
בפסק הדין לא צוינו שמות ב"כ הצדדים